הנצחה בתיכון "גולדווטר" באילת

 
     
 

גיחת שכבת י' בבי"ס "גולדווטר" (מתוך עיתון העיר - מקומון באילת)

 
 

מאת: מיכל קרקו

ביום שלישי יצאו כ-140 תלמידים משכבת י' של בי"ס "גולדווטר" לגיחה בת 3 ימים סמוך לבאר אורה. הגיחה ב"גולדווטר", כך סיפרו ההורים שליוו אותה והמורים, היא מיוחדת במינה: דגש רב מושם על השדאות, התלמידים מתכוננים לקראתה שבועות, המשצ"ים (מדריכי של"ח צעירים) מנהלים אותה ביד רמה, תחת ניצוחו של מורה השל"ח האגדי, דורון כהן והתוצאה מרשימה. ואמנם כך – על שטח רחב נפרש מאהל ענק של אוהלים שהכינו התלמידים בעצמם מסדינים. כל כיתה בחרה נושא כיתתי תחת הנושא המרכזי של הגיחה "מדינת ישראל –עבר, הווה, עתיד". לפי הנושא קושט המאהל הכיתתי, הודפסו חולצות גיחה (ותודה לספונסרים שנתרמו לעניין...) והתקיימו הפעילויות השונות במהלך הגיחה. בין הכיתות השונות התקיימו תחרויות ופעילויות שונות: החל מא"ש לילה וכלה בארוחות גורמה בחסות ההורים והכל בתנאי שדה, בשטח ובמסירות מוחלטת לרעיון.

מי שמוביל את הגיחה של כיתות י' ב"גולדווטר" כבר שנים הוא מורה השל"ח, דורון כהן. כהן הוא מה שמכונה בעגה הצבאית 'מורעל' לחלוטין לרעיון. לעיתון "העיר אילת" הוא מספר על מש"צים שחוזרים מדי שנה כדי לעזור בהכנת הגיחה, גם אחרי בי"ס, מהצבא ומהאוניברסיטה, ועל התנהלות קפדנית של הגיחה בהדרכת אותם משצ"ים, תוך שימת דגש על ערכים של אהבת הארץ ומורשת – בלי מרכאות.

צריך היה להיות במסכת בערב הראשון של הגיחה כדי להאמין שאותו נוער, שלעתים תכופות מדי מואשם בוונדליזם, אלימות, חוסר ערכים וריקנות, הוא הנוער, העומד בשלשות ולוקח חלק בטקס שסקר את מורשת עמנו, למן ההבטחה שניתנה לאברהם אבינו ועד לימינו אנו, על המחיר היומיומי שאנו משלמים במאבק עם אויבנו ועל החתירה לשלום. צריך היה להיות קשה לב לחלוטין כדי לא להתרגש אל מול המספר הרב של כתובות האש, שהקיפו את האזור, נוכח הנוף המדברי, אותן כתובות שהמש"צים עמלו עליהן במשך ימים.

שיא המסכת שהייתה בנושא הגיחה: "מדינת ישראל – עבר, הווה, עתיד" היה באזכור שמו של טום דקל ז"ל, שנהרג בעת שירותו הצבאי בשטחים לפני פחות משבועיים. טום הוא בוגר ביה"ס ותמונותיו שלו מגיחת של"ח, הגיחה בה השתתף כשהיה תלמיד כיתה י' בעצמו, שולבו במסכת, כמו גם קטעי קריאה מהדברים שנאמרו על קברו. המסכת אותה הכין דורון כהן עם המש"צים שילבה שקופיות, מוזיקה, קטעי קריאה וכתובות אש והתקבלה בהתרגשות רבה ע"י התלמידים המורים והאורחים שהיו במקום, ביניהם גם משפחתו וחבריו של טום דקל ז"ל.

18/11/2004
 
תגובות    [3]
רון המלך   [19/11/2004 19:33]

לא היו צריכים לשרוף את השם של טום!!!
אסור לשרוף שם של חלל

אילתית   [21/11/2004 08:58]

רון ידידי,
כתובת האש אינה מסמלת שריפה של שם המנוח אלא בדיוק להפך...
האש היא נצחית...אש התמיד...
וגם הזיכרון שלנו אותו, בהתאם, יהיה נצחי.
האש היא אחד מיסודות החיים וכך יש להתייחס אליה במקרה זה ולא כאל דבר שמכלה חיים.
בכל מקרה אם יש כאלו שנפגעו...חבל, זו ממש לא היתה הכוונה.
המסכת נעשתה לזכרו, מתוך כבוד אליו ואל בני משפחתו ולא להפך.
יהי זיכרו ברוך

מימני   [12/04/2005 10:51]

אני אומנם לא הכרתי את טום אישית, אך יצא לי להיות איתו בבילויים משותפים. הייתי שכבה מתחתיו והיום אני מרגישה שתי דברים מנוגדים במקצת אחד לשני: * שהוא הכי קרוב אליי בעולם ושאני יכולה לפנות אליו בכל רגע, שאני מכירה אותו.. * שלא הכרתי אותו בכלל ואני מרגישה פספוס אדיר, למה באותם האירועים ששתיינו היינו בהם לא דיברתי איתו, לא הכרתי אותו, איזה טיפשה הייתי!
אני שמחה שאנשים זוכרים ומכבדים את זיכרו ואלה לא רק אנשים שהיו הקרובים ביותר אליו, אלה גם סתם אילתים כמוני שראו אותו בעיר, בביה"ס, הכירו את החברים שלו וכו'
אני מאוד כואבת את מותו ורק מקווה לפגוש אותו בעולם הבא (אם באמת קיים דבר כזה ואחרי מותו אני באמת מקווה שהוא כן קיים).
שחף, יקירה! קראתי עכשיו את השיר שבאתר ("אני הולך") שכנראה את שיכתבת קצת, וכמעט ובכיתי (מה ש"הציל" אותי היה טלפון שצילצל באמצע), אני מאוד מקווה שאתם מחזיקים מעמד! מה אני יכולה להגיד לכם.. אני גם מרגישה ממש קרובה אליכם ולכאב שלכם!
טומי, אני לנצח אזכור אותך ואתה יודע את זה!

 

* * *

קיר הנצחה בבי"ס "גולדווטר"