ההחמצה/יאיר לפיד
הם לא יגיעו לקונצרט הגדול של האהבה.
הם למדו את המילים והצלילים מקסטות שחוקות, שהתגלגלו שוב ושוב בטייפים עייפים.
אבל כשהלהקה תעלה לבמה והאורות יידלקו ונערות רכות שער יזקפו צוואר יונים לבן, הם לא יהיו.
הם לא יגידו לה "אני אוהב אותך".
שוב ושוב תרגלו את המילים, בחסיון הלילה, מול מראות שבורות בשירותים צבאיים מדיפי ליזול.
הם בחרו חולצה, שיפשפו את הג'ינס, הניחו תמונות מתחת לכר.
אבל מישהו אחר כבר יגיד לה את המילים.
הם לא יהיו שם.
הם לא יתחתנו לעולם.
לא יהיו להם ילדים.
כשתשמע צווחת החיים הראשונה, הם לא יהיו שם.
הם לא ייסעו לטיול הארוך אל המדבר הצהוב.
חבלי סנפלינג הגמישים כנחשים לא יגולגלו אל תא המטען.
המדורה לא תדלק.
גיטרת העץ המעוטרת בסטיקרים לא תישלף, ואף אחד לא ישכח את הבית השני.
וכשיתגלגל שיטפון פתאומי לאורך נקיק צר, הם לא יהיו שם.
הם לא יינעצו טלכרד כחול לטלפון אפור, ולא יודיעו שיגיעו ולא יודיעו שלא.
הם לא ישקרו שהכל בסדר, שלא צריך כלום, שיש להם מספיק כסף, תודה אמא.
בשבת, מתוך הרגל, ישאירו להם את המפתחות של המכונית אבל הם לא יהיו שם.
הם לא ישתחררו.
עד עולם ילבשו את מדי האבן המרובעים שלהם.
תמיד ישארו סמל ראשון אסף, סמל ראשון ניר, סמל ראשון גולן, סמל ראשון אייל, סמל ראשון צחי,
סמל ראשון אבני, סמל ראשון ארי, סמל בכיר ראחל, סגן אבי.
הגדוד שלהם יגיע לבקו"ם, יחזיר ציוד, יקבל תעודה ותפיחה, הם לא יהיו שם.
הם לא ילמדו.
לא בפקולטה של החיים, לא בישיבה ולא באוניברסיטה.
"מאה שנות בדידות" ישאר תמיד פתוח בעמוד 120.
בית"ר ירושלים לנצח תהיה אלופת המדינה.
התקליט הבא של פוליקר לא ייצא עד קץ הדורות כולם.
כל כך הרבה דברים עוד יש להם לדעת, בעיקר על עצמם, אבל הם לא יהיו שם.
כשהם מתים, אנחנו תמיד כותבים מי היו, אבל הכאב האמיתי, הוא בגלל מי שכבר לא יהיו.

 

חזרה לדף הקודם