אורי בינמו - חבר מקורס חובשים
מציאות,
עיניי תכלת, עיניי תכלת
יש לך.
פעם שמעתי משפט חכם מילד קטן "אנשים עם עיניים
כחולות לא יכולים לפגוע באיש,
אנשים עם עיניים כחולות אלו אנשים טובים בלבד".
משפט זה כל כך מאפיין אותך, טום.
פרצוף תמים, חיוך מלא, מבט של טוב, כל חלק חיצוני בך הקרין טוב.
כשהייתי מדבר איתך ומסתכל לתוכך הייתי רואה משהו נישא יותר מטוב, אולי
גדולה.
לבך הטוב הקרין על כולנו, טום.
"הרוצה להגביה את עצמו, אל יבנה לחברו שוחה, אלא יבנה לעצמו תל"
(תנ"ך).
מי שמכיר אותך מבין, גם אם חפצת במשהו בכל ליבך, מעולם לא פגעת בחברך
כדי לקדם עצמך,
עשית מעשים מתוך יושר.
חבר אמת היית, חבר אמת הינך, חבר אמת תישאר.
תמיד האמנתי שיש אנשים טובים בעולם, אתה גילית לי מי אלו האנשים הללו.
טום אתה זן נדיר.
בנאדם מעולה, חבר נאמן, לוחם משכמך ומעלה
חובש מצוין, איש בעל דעות מוצקות, חריף, שואף, אוהב ושמח, שמח על שזכית
לחיים.
אומר לך בכנות, החיים שמחו על שזכו בך וכעת הם טעו בשגגה
הם יודעים שאבדו, כולם ידעו שאבדו, המדינה יודעת שאיבדה אדם יקר מפז.
אני לא בטוח שכולם יודעים את גודל ההפסד, מכרייך יודעים שאיבדנו איש
יקר מפז.
החיוך שלך לא עוזב אותי, מפני שאיני רוצה שיעזוב. דמותך תלווה אותי כל
חיי.
איש שלום הינך, נלחמת למענו, חירפת נשמתך למען השלום, למען המדינה
והחברים.
בלב שלם וכואב אומר "הינך אישיות לדוגמא"
מבטיח לעזור למשפחתך שחשובה לך כל כך, כעת הם חשובים גם לי
מבטיח לזכור אותך, מבטיח ללמד עלייך...
חברך האוהב, אורי.
* * *
אורי בינמו כתב את הדברים בנובמבר 2004
במהלך קורס קצינים ודאג שיעבירו את המכתב למשפחה כבר בימים הראשונים של
השבעה.
אורי התגייס ביחד עם טום בנובמבר 02 ויחדיו יצאו לקורס חובשים אשר
אחריו הצטרפו למחזור מרץ 03.
אורי נהרג ביום ה', 29 בדצמבר 2005, ע"י מחבל מתאבד במחסום פתע בגזרת
אבני חפץ
יהי זכרו ברוך
19 בפברואר 06 - עינת, החברה של אורי, מצאה ושלחה
את התמונה המשותפת של אורי וטום וכתבה:
שחף...
עכשיו שאני חלק מהמשפחה הזאת, משפחת השכול,
אני יודעת מה החשיבות של כל תמונה-
עוד משהו קטן להיאחז בו, להיזכר, להסתכל ולנסות להתקרב...
מצאתי את התמונה הזאת של אורי וטום...
החסר שלי והחסר שלכם...
אני זוכרת איך לפני 3 חודשים אורי נלחם בשביל
להגיע לאזכרה של טום,
כשהוא חזר שאלתי אותו איך שני- אם היא התגברה, אם הכל בסדר איתה...
חודש אחרי זה מצאתי את עצמי באותו מקום...
ביום שטום נהרג, אני ואורי היינו באילת בחופשה
משפחתית
עם אמא שלו ואחיות שלו.
אני קיבלתי טלפון מהחמ"ל שלי שיש חייל הרוג מנחשון,
אני התקשרתי לאוגדה בשביל לברר מי החייל
ואני זאת שהודעתי לאורי שזה טום...
את אותו לילה אני לא אשכח בחיים...
שנה וכמעט חודשיים אחרי,
אני קיבלתי טלפון מהחמ"ל על הרוג ושני פצועים
והתמוטטתי על הכסא בידיעה שהדבר הכי חשוב לי והכי אהוב לי בעולם
נלקח ממני...
את מה שקרה מאז אני לא אשכח בחיים...
מקווה שהתמונה תוסיף לכם עוד משהו קטן להיאחז בו.
עינת של אורי...