שני - חברתו של טום

הוקרא ב-7 בדצמבר 2004, באזכרת 30 הימים

נסיך שלי, טום שלי,
עוד מכתב שלעולם לא תקרא, אך הפעם מסיבות אחרות.
זה לא שלא יהיה האומץ להביא לך אותו. זה לא שאתבייש ממה שתחשוב.
אתה לא תקבל את המכתב הזה כי לעולם לא אראה אותך שוב בכדי להביא לך אותו.
אני לא קולטת מה קורה פה בכלל. אני יושבת עם חברים שלך שמספרים לי סיפורים מרתקים עליך.
חלקם הכרתי, חלקם אני פוגשת לראשונה. אני יושבת עם אמא שלך ומביטה בעיניה הכבויות.
מספרת לה כל מיני סודות שלנו בכדי שתדע כמה נפלא היית.
בכדי לראות את חיוכה ולהיזכר בחיוך שלך.
אני נושמת את החולצות שלך, את הריח שלך. מאמצת אותן לחזי, כי זה הכי קרוב שאני אגיע אליך.
אני הולכת לקבר שלך. לקבר שלך, ובוכה על ערמת הפרחים.
מלטפת אבנים קרות וחולמת על עינך הכחולות.
אני בוכה בלילה. בוכה כל לילה עד שנרדמת וביום כותבת לך ושוב בוכה.
אני בוהה בתמונה מחויכת שלך ומתגעגעת.
אני עושה את כל זה ועדיין לא מבינה. אני לא מבינה מה קורה כאן. אני לא מבינה איפה אני.
טום שלי, אני לא מסוגלת לעשות את כל זה בלעדיך.
אתה האור שלי בקצה המנהרה. אתה הירח, השמש והכוכבים.
אתה העמוד האיתן שלי. אתה האוויר שלי. אין לי כלום בלעדיך. אתה הכל!
שלושים ימים! שלושים ימים שאתה לא איתי. שלושים ימים מאותן שתי מילים נוראיות "טום נהרג".
שלושים ימים שאני מחכה לך שתשוב ואתה לא שב. אני מחפשת אותך בכל דבר סביבי.
אני מחפשת אותך ברוח המלטפת את פניי. אני מחפשת אותך בשקיעה אדומה מסורטטת.
אני מחפשת ומוצאת אותך בחיבוק של שחף, בחיבוק של אביבה.
אהוב שלי, אני מתגעגעת אליך כל כך. אני מתגעגעת אלינו, לאהבה שלנו.
אני מתגעגעת לחום שלך שעוטף אותי. מתגעגעת לזרועות שלך שחובקות אותי.
יקירי, אני כל כך זקוקה לך. אני מתגעגעת לחיוך שלך, לקול שלך, לצחוק שלך.
מתגעגעת לאהבה שלך, והכי מתגעגעת לעינך הכחולות שחודרות דרכי. קוראות אותי ומרגיעות אותי.
מתגעגעת לעיניים העמוקות, האוהבות.
מתגעגעת למבט הדואג, החם. המבט הכחול והעמוק המלטף אותי ברכות.
מבט שמחליש אותי ומחזק אותי כאחד. מבט ממיס. מבט שלך.
נסיך שלי, מה אתן בשביל להביט שוב בעינייך הכחולות.
אני כמהה לך כל כך. כמהה למגע שלך, לחיבוק שלך, לטעם שלך, לריח שלך.
כמהה לך, טום שלי, ואיני יודעת מה לעשות.
אני מרגישה אבודה בים של געגוע. געגוע מתגבר שאין לו מענה.
אין עוד ספירת ימים לאחור. אין עוד למה לחכות. כלום לא יחזיר לי אותך.
כלום לא ישנה את אותם מוצאי שבת נוראיים.
אני חיה על העדים שהשארת מאחור. חיה על סיפורים, על תמונות, על זיכרונות.
על הזיכרונות המתוקים שהשארת לי.אהוב יקר שלי, איני יודעת מה לעשות בלעדיך כאן.
אני זקוקה לך כאן לידי. כל מחשבותיי נתונות לך. אינך יודע כמה אתה חשוב לי, יקירי.
אינך יודע כמה שינית אותי. אני בנאדם טוב יותר בזכותך.
אני כאן, עם אמך, עם אחותך, עם דובי, עם חברים שלך.
כולנו כאן מחכים לך. תמיד אחכה לך. תמיד אוהב אותך.

"אני שלך לנצח, אתה המלאך שלי"

אני אוהבת אותך, טום.

תזכור את זה תמיד. הכל בשבילך.