| שחף - אחותו של טום |
|
עברו אלף ימים בלעדייך... באלף הימים האחרונים למדתי
הרבה באלף הימים האחרונים למדתי
להיזכר באלף הימים האחרונים למדתי
לבכות ולצחוק באלף הימים האחרונים למדתי
לחיות מחדש באלף הימים האחרונים למדתי
להתגעגע |
|
***************************************************** |
|
(ינואר 07) אני בסדר, הבעיה היא אצלכם.אני חיה ונושמת את טום מידי יום, ואני מתמודדת עם החלל שנפער בליבי. אתם אלו שלא יודעים איך להתמודד, איך לשאול ומה לשאול, מה מותר ובמה אסור לגעת. הכי גרוע זה להתעלם. כי אני, לא יכולה. אני לא יכולה לשכוח שהמשפחה שלי נקרעה, אני לא יכולה לדמיין שלי זה לא קרה, ואני לא יכולה להתעלם מאותה דפיקה בדלת שעדיין מהדהדת באוזני. אפשר לנסות לשאול ולדבר בעדינות, מבטיחה שלא אתפרק. כשלא ארצה לדבר, אגיד מבטיחה שזה יהיה בעדינות, כי אני יודעת שקשה לכם... אבל גם לי קשה, קשה לי עם המבט הזה מלא הרחמים והראש המוטה הצידה, קשה לי למלא את השתיקה שלכם לאחר החרטה שבכלל שאלתם, וקשה לי עם החיים שאחרי ועם הכאב והגעגוע. אבל בחרתי בחיים ואני חיה ואחיה אותם במלואם, בלי לשכוח ובלי להתעלם. ואני האדם שאני היום כתוצאה מכל שעברתי במהלך חיי. ומי שרוצה אותי בחייו, ייקח ויקבל אותי עם כל שאני מכילה בתוכי. ולא יתעלם, וילמד איך לשאול, ואיך לדבר, כי אני בסדר... |
***************************************************** |
| (21
במרץ 06 - Thong Nai Pan) שוכבת בערסל באחד מהמקומות היפים בעולם בוהה בים תכול ועמוק כעינייך ים המתחיל או נגמר בחול לבן ורך ומתמזג עם שמיים אינסופיים באוזניי מתנגן Jack Johnson ומעיניי מתגלגלת דמעה פרפר לבן תופס את עייני ומעלה חיוך על שפתיי אתה בכל מקום, בכל ענן ופרח ופרפר לא צריך כרטיס טיסה או מזוודה רק אני תקועה עם שטויות ועניינים גשמיים סביבך נמצא כל היופי שבעולם ומעבר ואתה איתי בכל שניה ובכל נוף רואה טיפה ממך בכל ילד שמטייל פה אחרי צבא ומרגישה את נוכחותך בכל משב רוח וחיוך מלאה במיליון תחושות ורגשות מעורבים המנצח הוא הגעגוע, אתה כל כך חסר מקווה שמצאת את השלווה שלך, עדיין מחפשת את שלי בינתיים מטיילת איתך והבירה הבאה תהייה בשבילך... (כמו הקודמת)
|
***************************************************** |
| (4
במרץ 06) הכל ממשיך כביכול "כרגיל" רק הלב שלי הפסיק לפעום כנראה בדיוק עם שלך... יש כל כך הרבה דברים שלא הספקתי להגיד לרגע לא חשבתי שפתאום תעלם לי חשבתי שיש לנו נצח כנראה שכבר הייתי צריכה לדעת אחרת... ברגעים המסוימים, כשנופל האסימון והמציאות שואבת אותי פנימה, אני נשברת לא מאמינה שאתה כבר לא כאן שכולך, כל היותך, נוכחותך ועוצמתך אינם... אורך עוד מאיר באור כה חזק מסרב להכבות ואיננו דועך לרגע ואני נאחזת בכל מה שניתן מנסה לשמור על שפיות בעולם שמזמן איבד את שלו מחכה להתעורר אל תוך עינייך הכחולות שירגיעו וינחמו וייקחו את כל הכאב והגעגוע ונתעסק בשטויות ונהייה ילדים כמו שפעם כמו שצריך... |
***************************************************** |
|
(6 בספטמבר 05) מדליקה לך נר |
***************************************************** |
| (אוגוסט
05) כבר הרבה זמן שאני מתחמקת, בעיקר מעצמי. מפחדת שאם אעלה את הכל ואזכר שוב זה יהיה קשה מידי... אבל החלטתי שאני רוצה לזכור הכל ולא אתן לאף חלקיק זיכרון להישמט. אז אני כותבת. הפעם האחרונה שראיתי אותך הייתה כשלושה שבועות לפני... שנינו הגענו הביתה לסוף שבוע, אני זוכרת שישבנו בפינת טלוויזיה אתה בשריעה מול הטלוויזיה ואני מול המחשב. סיפרת לי שירדת קצת במשקל ואתה לא אוהב את זה אבל שאני לא אספר לאמא כי היא תציק לך עוד יותר בנושא האוכל, וכמו שני פולנים טובים אתה גרמת לי ל"ריגשי" ואני רצתי לחמם לך אוכל. ישבת ואכלת, וגוצ'י וטישו היו עלייך. כשסיימת לאכול ושיחקת איתן, צילמתי אתכם... הספקתי לצלם בדיוק שתי תמונות ואז איימת לקום אלי, מניסיון העבר ידעתי שזה לא מומלץ אז הפסקתי, כבר הבהרת לי טוב מאוד, כשהיינו קטנים, שאומנם אתה הקטן אך בכל זאת הגבוה והחזק יותר... באסה לי. הראתי לך את התמונות שצילמתי וכמובן שלא היית מרוצה, הערת משהו מפגר על נקודות חן בראש... ואני כמובן שתקתי וחשבתי שאתה מושלם. (ברור שלא אמרתי כלום, היה נוהל, אתה צוחק על הגובה שלי וגם על המצח ומסתכל עלי מלמעלה ואני חושבת שאתה מושלם אבל צוחקת על האף שלך למרות שלא היה בו שום דבר רע, אבל מה יכולתי לעשות? לשתוק? לא! אז המצאתי, שני סיפרה שהיו לך תסבוכי אף ומסתבר שזה בגללי, סליחה...) תמיד שנאת להצטלם. זה ממש נס שבכל זאת יש כל כך הרבה תמונות שלך מהתקופה האחרונה בצבא... כנראה ההתלהבות של המצלמה החדשה שאמא קנתה לך שניה אחרי שביקשת. אני זוכרת שבאותו הסופ"ש הגיע סוף סוף הוילון שבחרת לחדר החדש שלך ושחיכית לו בהיסטריה והתלהבת שתולים אותו. תלית יחד עם דובי גם את המדפים (הוא הכריח אותך ללמוד לקדוח ולדפוק מסמר... חבל שהוא לא ידע שכשהוא לא היה באזור תמיד ביקשת ממני לעשות את זה... עדין שכמוך...) ואז עלינו לחדר לסדר את כל הבקבוקים שלך. העברת אותי ממש סידרת חינוך "מה את יושבת??? תגישי לי בקבוקים!" ושעתיים לקח לך לסדר כל בקבוק ובקבוק בסדר ובזווית הנכונה ואחר כך כל כוס וכוס שהכל יעמוד מושלם. תמיד היית פרפקציוניסט. בערב ישבנו על המזרונים במרפסת המשותפת שלנו למעלה ודיברנו... הייתה שיחה נעימה אבל לצערי אני כבר לא זוכרת את כולה... אני זוכרת שאמרתי שתוך 3 שנים אני רואה אותך נשוי עם ילדים. צחקת ושאלת למה, אז אמרתי ששנה עד שתשתחרר, שנה תחפש את עצמך בחו"ל ושנה להתחתן ולהוליד ילד ראשון, לפחות, כדי שאמא תרד ממני. צחקת ואז חייכת ואמרת שאם זה מה שירגיש לך נכון באותו הרגע אז בכיף. אמרתי לך שאם זה התכנון אז הגיע הזמן שתפסיק לעשן כי לא נראה לי שתרצה שהילדים שלך יעברו את מה שעברנו עם אבא וכל מה שהיה לך להגיד זה: "אל תדאגי, לא הסיגריות יהרגו אותי"... אמרתי לך שאתה אידיוט והמשכנו הלאה... |
***************************************************** |
|
שום דבר לא
אותו הדבר בלעדייך אתה יותר כאן
מתמיד |
***************************************************** |
| (6
באפריל 05) שוב בחו"ל, המיקום הגיאוגרפי כלל לא משנה... הכל מדהים וכמובן שאתה כל הזמן איתי... (ביום הראשון הצטרף אלינו בחור בשם דימה... בחור נחמד, לא אשם בקונוטציות שעלו בראשי רק בגלל השם שלו...) הייתי בפארק מדהים וראיתי רכבות הרים וחשבתי כמה היית מתלהב, ראיתי איגואנה ענקית ושוב חשבתי רק על לספר לך ולצלם בשבילך... בשוק סיני ראיתי בקבוקי שתייה מעוצבים ומיוחדים ובהיתי בהם, כמעט קניתי, חשבתי סתם להניח בחדר שלך... אבל הבנתי שזה לא מה שמעניין אותך באמת עכשיו ואין לזה כל משמעות. ובלילה חלמתי עלייך. חלמתי שאני כל כך מתגעגעת ואני בוכה ובוכה ורוצה להתקשר ולספר לך על כל החוויות והמקומות והדברים ופתאום מישהו אומר לי "אז למה שלא תספרי לו? הוא לא מת!!!" ואני מהססת לרגע, חושבת, מנסה להיזכר, ולא ממש בטוחה אם זה נכון או לא... ממשיכה לבכות... ואז אני מגיעה לבית העלמין הצבאי, למקום בו נקבר גופך המושלם ושוב אני יושבת, ושוב בוכה מגעגועים, ושוב מישהו אומר לי "תפסיקי לבכות כבר ולכי מכאן, לכי תדברי איתו, תהיי איתו, הוא לא מת!!!". וכל הזמן הזה חשתי בנוכחותך אבל לא ראיתי אותך. מצד אחד ידעתי שאתה כבר לא כאן אבל מצד שני הקולות היו כל כך משכנעים ובאמת הרגשתי שאתה נמצא שם... ואז התעוררתי והבנתי את החלום. אתה לא כאן בגופך, אבל נשמתך תמיד איתי. ואתה תמיד תהייה מלווה ושותף ותמיד איתי. לפעמים ארגיש את נוכחותך ולפעמים פחות, אבל אתה מלא חיים בראשי ובמחשבותיי וכך זה יישאר לעד... או יותר נכון, עד שניפגש... |
***************************************************** |
| (18
במרץ 05) אני רוצה לדבר איתך עכשיו!!! יודעת שזו חשיבה ילדותית וכמובן לא מציאותית... אבל בדיוק ככה אני מרגישה רוצה לבכות ולצרוח עד שייתנו לי לפחות לדבר איתך... אני לא מפסיקה לחשוב עלייך, לשום דבר אין באמת משמעות בלעדייך. יושבת לבד בחדר במלון בניו יורק, אחרי יום מטורף של הסתובבות, קניות, מסעדות ומליון חוויות והדבר היחיד שאני רוצה לעשות זה להתקשר ולספר לך! ואני לא יכולה... רוצה לדבר איתך, לשתף אותך, רוצה לשמוע שוב את הקול שלך, מדבר וצוחק ואז מרגישה את השקט שכבר אינני יכולה לסבול, השקט היחידי שאני שומעת, השקט שלך... מדמה מליון שיחות שיכולנו לנהל, תגובות שלך, הערות, כאילו שאתה ממש כאן לידי, אבל אתה לא ואני פה עם עצמי... בניו יורק, החלום שלך, הטיול הגדול שתכננת לצאת אליו אחרי הצבא, חושבת כל הזמן על כרטיסי הטיסה שהייתי מעניקה לך כמתנה ביום השחרור, אבל היום הזה לעולם לא יגיע... עוברת ליד חלונות ראווה יודעת בדיוק איזו חולצה הייתי מביאה לך והיית אוהב, איזה זוג נעליים, איזה בושם, מהססת שניה וממשיכה ללכת, אין יותר סיבה להתעכב... מצליחה לחייך ואפילו לצחוק באמת, נהנית מאוכל, קניות ושטויות אבל מרגישה אותך כל הזמן מלווה אותי ואיתך גם עצבות מסוימת שברור לי שלעולם לא תעלם. ובסוף היום הדבר היחיד שאני מרגישה הוא שהכל מאוחר מידי ולשום דבר אין באמת משמעות... לפעמים אני לא מבינה איך אני בכלל קמה בבוקר, אלו כוחות גדולים ממני, אולי ממך, הם שמושכים אותי קדימה... ואני בכל זאת קמה והולכת, וצוחקת וחווה גם בשבילי וגם בשבילך... אוהבת אותך, חושבת עלייך אחי הקטן, המלאך המושלם תמיד בליבי |
***************************************************** |
|
(9 בדצמבר 04) טומי, אח שלי... מאז שאני זוכרת ומכירה את עצמי אתה שם, ופתאום אתה לא... אני לא בטוחה שאני יודעת איך להתמודד עם זה... אני מסדרת את התמונות שלך ומראה לכולם, מנסה לבחור את התמונות היפות ביותר, אבל כולן כל כך יפות. כולן כל כך אתה. החצי חיוך שעולה קצת הצידה, הלחיים האדומות גם כשאתה ישן והעיניים, העיניים הכחולות, העמוקות והיפות שלך, עם המבט התמים ובעצם הכל כך לא. הפנים שאף אחד לא יכול היה לעמוד בפניהן, שאף אחד מעולם לא היה מסוגל להגיד להן לא. הפנים שכבשו ונגעו בכל כך הרבה אנשים. זה פשוט לא נראה לי אמיתי, לא ייתכן שאתה לא כאן, שאני לא אראה אותך יותר, שלא נריב על שטויות, שלא נצחק אחד על השני ושלא יהיו יותר פינות בהן נשב ונדבר ונשתף ונתייעץ... שלא תתקשר אליי יותר בשש בבוקר או בשתיים בלילה ותגיד "יש מצב שאת באה לקחת אותי?" ותוך 5 דקות אני אהיה באוטו לכל כיוון שרק תגיד כדי להקפיץ אותך לשדה תעופה או לבסיס ובדרך לבלות איתך קצת זמן ולשמוע חוויות וסיפורים. אף פעם לא ממש דאגתי לך, ידעתי שאתה במקומות ופעילויות ומסכן את עצמך וזה הדאיג מעט אבל במידה מסוימת מעולם לא חשבתי שמשהו באמת יכול לקרות לך... שבשנייה אחת, בדפיקה אחת בדלת... כל החיים יהרסו. לא קיימות מילים אשר יכולות לתאר את התחושה שממלאת אותי או יותר נכון את הריקנות שאני מרגישה. רק דבר אחד יכול לשנות את זה וזה אתה, אבל אתה לא כאן... אני יודעת שאני בוכה רק על עצמי ושלך הרבה יותר טוב עכשיו וסוף סוף אתה נמצא עם אבא ומשלים את כל הפערים... אבל אני בכל זאת בוכה, כי אתה כל כך חסר לי ואני לא יכולה אפילו לדמיין את החיים בלעדייך. כשאני רק מתחילה לחשוב על העתיד אני מרגישה כאילו אני נופלת לתוך חור שחור ולא מצליחה לצאת... איך ייתכן שלאדם מדהים כל כך שכמוך לא תהייה חתונה גדולה ולא יהיו ילדים יפהפיים ולא תטייל ותכבוש את כל העולם. שלא אפעל יותר על פי פתקייך ואנסה להעיר אותך בבוקר רק כדי לגלות שבסוף אתה מתעורר בערב, שלא אשמע יותר את צלצול הפלאפון המיוחד והשמור רק לך "אחות שלי, תעני"... ועוד כל כך הרבה לא... ולא... ולא... אז אני מפסיקה לחשוב על הדברים, מדמיינת שאתה בבסיס... לפעמים פשוט פועלת באוטומט – משימות לביצוע... אבל חושבת עלייך ללא הפסקה, הכל מזכיר לי אותך... וכל דפיקה בדלת מקפיצה אותי וכל צלצול טלפון מאיץ את פעימות הלב ובלי לרצות או להתכוון עולה השאלה "אולי זה טום..." אבל זה לא... וזה אף פעם לא יהיה יותר... אני אוהבת אותך כל כך! ואני מצטערת שלא אמרתי לך את זה מספיק... אתה תמיד תישאר האח הקטן, האחד והאהוב שלי ואני אמשיך לשלוף את תמונתך בכל הזדמנות ואשוויץ בך כמו תמיד כי יש כל כך הרבה במה להתגאות... אני כל כך שמחה שעשית כל כך הרבה דברים בחייך, שהתנסית בכל ולא בזבזת דקה ושחיית את חייך עד תום. אוהבת אותך לנצח וחושבת עלייך ללא הפסקה וכשאני בוכה והכי רע וקשה אני נזכרת בשטויות שלך ושלנו ובכל כך הרבה חוויות במהלך כל חיינו ואז אני צוחקת ובוכה וצוחקת... ויודעת שככה היית רוצה, שנמשיך לחיות וגם נצחק ושלעולם לא נשכח אותך כי זה הרי גם ככה בלתי אפשרי... |