דון - חברה

(8 בנובמבר 04)

לא רצינו את שמך חקוק על האבן
לא קיווינו שתהיה עוד נתון בסטטיסטיקת החללים
וכולם נאלמו דום...
ולי אין את המילים
פנים קפואות, כשעברה שיירה ארוכה שמכילה את גופך
כולם עוצרים ומביטים: כמה יפה אתה
והגברים הכי חזקים בוכים בזעקות, דווקא כשהשתיקה הכי רועמת...
עיניים כחולות שמביטות כעת רק מתוך התמונות
זכרונות של אדם וחוויות שנצורות בלב הנשמות החיות
כאב שלא ניתן להכילו אפילו בלב הגדול ביותר - כמו שלך...
לא נתפס... לא נתפס... לא נתפס...
בעל כורחנו, לא נחוש את נגיעותייך הרכות
בעל כורחנו, לא נשמע את צחוקך
בעל כורחנו, לא תקים משפחה ותהייה מאושר
בעל כורחנו, לא תראה את חברך הטוב ביותר מתחתן
בעל כורחנו, אמא לא תישן בלילות יותר
הדבר היחיד שנותר בנחת ובשקט הוא חדרך
הכרית, שספוגה בריח שלך
מברשת השיניים שלא תיזרק לעולם
התמונה של כל החברים עם חיוכים נצחיים
הכומתה, הדיסקית, המדים - שרק מזכירים לנו את דרכך לסוף
והנשמה שלך שתהייה ספוגה בכולנו... תמיד...

שלך , לנצח