נרי - חבר

(27 במאי 05)

לחבר יקר...

אני חושב עליך הרבה...
אני חושב עליך ודמעה מוחה
אני חושב עליך ופשוט בוכה...

כאשר אני נזכר בכל הפעמים, בכל הדברים, בכל המילים,
ובכל החיוכים, הזיכרונות שעולים לי, בכל מצב, דברים שאני עושה לפעמים, פתאום מזכירים לי אותך,
ותמיד איכשהו מגיע אלי החיוך שלך...
אני ממש חדש בזה, אף פעם בחיים לא איבדתי חבר קרוב, חבר לנשק, אני לא יודע כל-כך מה לעשות,
כשאתה עולה לי פתאום, אז אני פשוט בוהה, וממשיך לחשוב,
ומאמץ את מוחי לזכור עוד ועוד פרטים, ולו הקטנים ביותר, ואז אני מחייך לעצמי, מן חיוך שכזה,
אך מיד גל של הרגשה אחרת שוטף את החיוך התימהוני הזה...
זו הרגשה משונה של החמצה מהולה בעצב, בכעס שמהול בתהייה... אני לא יודע,
אני לא מבין מאיפה זה בא... אמרתי לך,אני חדש בזה...
עברה תקופה מאז שעזבת, דברים ממשיכים לקרות, זה גם אתה יכול לראות,
נראה לי שאתה יכול לראות אותנו פה למטה, אבל אני לא חושב שאתה יכול לראות אותנו מבפנים,
אילו ידעת כמה אתה חסר, אזי היית מבין, איך בחסרונך אתה ממלא אותנו.
אנחנו תמיד חושבים עליך ונזכרים בך, זה פשוט מה שהשארת לנו פה, עם שאר הדברים...
אני יודע שבכל אחד שהכיר אותך, יש קצת ממך, אני לא מתפלא אתה היית פשוט "גדול מהחיים",
אתה שוכן בכל אחד מאיתנו, דואג מידי פעם שנחייך, שלא נשכח אותך כשנלך...
אני לא אשכח את התקופה, שהכרתי אותך הכי טוב מאי-פעם התקופה  ב"צופים" כשהיינו יחד בחפ"ק,
עשינו פשוט הכל ביחד, זו הייתה התקופה הכי יפה שלי בצבא,
נהניתי מכל רגע, כל-כך הרבה זיכרונות קטנים, שעושים אותך אדם גדול.
איך כשהיינו במתח ובסכנה, זה היה כל-כך ברור, ששנינו חוזרים לחדר,
לטוסטים, לאבטיחים (תמיד היה במלאי, איך לא ...)
למונדיאל... (אני יודע שבניגוד אלי,פספסת משחק או שניים בגמר... דבר שלא יעלה על הדעת)
וכך זה היה,תמיד. תמיד חזרנו בריאים ושלמים !
כשעלינו לפלוגות הוותיקות, חשבתי שאפשר להפסיק לדאוג,
הרי עברנו כל-כך הרבה הקפצות ומרדפים ,זריקות אבנים,
הרגשנו בסכנת חיים, לא פעם אחת, אז מה כבר יכול לקרות לך,
הכל קרה בפתאומיות,לא צפוי, כל-כך לא מובן...
נשאר לנו רק לשמור על מה שיש, על הזיכרונות,
על השם שלך שמי שלא זכה להכיר אותך, לפחות ידע מי היית,
אדם למופת... פשוט,מלאך... 

בהצלחה ,אחי.
איפה שלא תהיה, תשמור עלינו...