|
אביבה - אמא של טום
. |
|
(12
בנובמבר 06)
הרהורים בלילה אחד מיני רבים בתחילת נובמבר... |
***************************************************** |
| ועכשיו
אני כאן ואתה איננו ועכשיו אני שואלת ותוהה, ואתה אינך כאן לענות ועכשיו אני נוסעת וחוזרת ואתה אינך כאן והנה עובר לו יום וחודש ואתה אינך כאן ועוברים להם 260 ימים ואתה עדיין לא כאן ונפער לי חור ענק בלב ועצבות ותוגה וגעגוע ואתה עדיין לא כאן ואני חולמת עלייך בכל לילה ואני מתעוררת ועדיין אתה לא עונה ופנייך ניבטות אלי מכל תמונה ועינייך כחולות מתמיד ואתה כה יפה ואתה כה חסר בן שלי, אהוב ליבי נחמץ, מתכווץ, זועק חזור ואתה אינך עונה והחיים הגשמיים נמשכים להם ואני כאן ואני שם ושואלת ועונה ופועלת ועושה ואתה ניבט לי מנגד, אך אינך אומר נותרנו שחף ואני ועוברים הימים והלילות' אך עבורי הזמן פשוט עצר לו מלכת וכל כך הרבה שאלות והמון אי שקט והמון געגוע כל כך עצוב בלעדייך והחיים ריקים, חסרים ושונים בלעדייך ואני כל כך אוהבת אותך לעד... |
***************************************************** |
|
טום ילד שלי לעד בן קיבלתי לעשרים שנה אלוהים הגיש לי אותך במתנה יחד גדלנו עברנו שלבים יחד בילינו פרק זה בחיים עינייך מביטות אליי כחולות בטוב, בדאגה ובחום מלאות עם השנים הפכת לגבר הבנות בך מביטות מכל עבר כל כך אדיב, מנומס, צנוע ונעים אלו רק מעט מתכונותייך בחיים תוכניות לעתיד יחד רקמנו על ילדייך לעתיד אפילו חלמנו מנסה לדמיין את חייך בנינו המציאות המרה טופחת על פנינו תמו להן עשרים שנה נהדרות כהרף עין חלפו כלו ימי התום וכעת... אלייך אתייסר עם נפשי בדד געגועיי אלו אלייך ילווני לעד נפשי תחוש מרגוע ונחמתי תתממש כנראה רק כאשר לבסוף ניפגש |
***************************************************** |
|
בן יקר שלי, ילדי הצעיר מותך הפתאומי את שנתי מדיר חודשיים ימים חלפו בלעדייך וכל נשמתי משוועת אלייך ימים כלילות אותך מחפשת העצבות כמו הצער אותי עוטפת עינייך הכחולות כאן לעד עצומות עינייך העמוקות את כולנו תמיד מקיפות מחפשת בעקביות בכל עובר אורח אחר דמותך מדמה בכל אחד כאילו רואה בו את בבואתך מביטה במצבה כלא מאמינה העין רואה, הלב ממאן לקבל התודעה מכירה הנפש מסרבת לעכל אותיות שמך בחזקה באבן הקרה חקוקות מביטה במצבה ממאנת להכיר באותיות הניבטות מדמה את האותיות ממקומן נמסות בים הדמעות אשר עיניי מגירות עינייך הכחולות כאן לעד יוותרו עצומות זיכרון צבען העמוק את כולנו כאן מקיפות כל יום שחולף הגעגוע גובר ואת ליבי קורע, סודק ושובר יודעת, מאמינה כי בעתיד עוד ניפגש ויחד נרגע, נתאחד, נשלים פערים ונתרגש ועד אז, כל עוד אני כאן בחיים, מבטיחה אני לך ועד שניפגש והנפש מהייסורים תנוח לעד את שמך אדאג בכל דרך להנציח נום בני ילדי על משכבך בשלום ועוד מעט ואלייך אצטרף בשמחה ובחום |
***************************************************** |
| הוקרא ב-7
בדצמבר 2004, באזכרת 30 הימים בן יקר לי טום, יחיד ומיוחד שלי, טום. כבר חודש שאיננו מדברים. חודש. 30 יום, 30 לילות שאיננו נפגשים, מאמין? לא התקשרת אליי לספר לי איך עבר עליך היום, מתוק שלי. כבר 30 יום שאינני שומעת את קולך העמוק והמרגיע ששואל לשלומי ותמיד מרגיע שהכל "אחלה", "וואלה סבבה". כבר 30 יום שאיננו מקשקשים ואינך משתף אותי בכל מיני פעולות צבאיות שאתם מתכוננים, או סיימתם זה עתה לבצע. כבר 30 יום שאינני מתכוננת לכבודך וכמו תמיד כל הבית מיום ד' הופך לחמ"ל קטן כבקשתך, טנק דלק מלא, מפתחות בפנים וכסף כיס כמובן וברגע שאתה נכנס גבוה, רציני, וחתיך מתמיד מיד הומה הבית חברים וכמובן שני המקסימה מיד מתייצבת לקבלך באהבה רבה. וכל התכונה הזו סביבך באהבה רבה מעצם היותך כל כך צנוע, כמעט סגפן. תמיד נראה לי שקצת רזית בצבא. תמיד חשבתי איך לפנק אותך ולאיזו מסעדה נלך השבת לאכול את סטייק הפילה האהוב עליך כל כך, ל"בוסטון", או ל"אלגאוצ'ו". הכל בשבילך, אהוב מתוק שלי, ילדי המקסים כל כך. כל חיי נסבו סביבך בהתאם ליציאות שלך. טום מגיע, או נשאר. נדמה כי רק אתמול ישבנו יחד ורקמנו תוכניות להמשך והכל נראה כל כך ורוד. טום שלי, ילדי, איזה המשך יהיה לנו כעת בלעדיך? איזה חור בלב. איזה עצב עמוק מנשוא. הגעגועים אליך קשים כל כך. הכל איבד מן המשמעות. הכל נראה כל כך תפל בלעדיך. הבית הומה אנשים, חברים שלך ושלנו. כולם כל כך מחבקים, כל כך עוזרים. הבית הרחב שרכשנו, היחידה החדשה שבנינו עבורך - כדי שתהיה לתמיד סביבי. איך קישטנו וסידרנו כדי שיהיה לנו כיף ונעים ביחד. רק בשבת ביום הארור שנהרגת לנו פתאום אמרתי לדובי: "החצר כל כך מזמינה ונוכל לעשות בה אירוע יפה, כמו ברית, או אולי חתונה." ובאותו יום עצמו, היית מאמין ילד מתוק ויקר שלי, שכל התכונה הזו הינה לכבוד ה-30 לזכרך. 30 יום לעצם כך שאינך עוד איתי ולידי בביתנו, בפיזי ובגשמי. 30 יום לזכרך. הרי לעד כל עוד אני חיה ונושמת תהיה והינך בתוכי, סביבי, בנשמתי ובכל דבר שאעשה, או אחווה. לעד תישאר בני האהוב, הנערץ והמיוחד במינו. אתמול הלכנו לבקר ולהכין את גינתך. שתלנו פרחים ועצים והשקנו במים. טום, הרגשתי כל כך קרוב אליך. הרגשתי כאילו חלק ממני, מגופי, מנפשי, טמון שם בתוך החול, מתחת לאבן הקרה הזו. כן, חלק ממני אתך. אני חשה בזה כל כך חזק. אומרים שמיד כשנלקחים למקום הרוחני האחר, מיד ממתינים לך יקירך האהובים. אומרים גם שעצם כך שנהרגת על קדושת הארץ מקומך הכי גבוה וכעת הינך יושב ממש צמוד לכיסא המלכות, קרוב קרוב לאלוהים. אז בבקשה אלוהים, שמור עליו. שמור על הבן שלי. שמור שלא יהיה לו קר. שמור שלא ירגיש לבד. שמור עליו שיהיה מסופק, בדרכו האחרת. שמור עליו שיהיה מאושר עד שאני אגיע |